הביוץ

הביוץ, המתרחש אחת לחודש, הוא תהליך ייצור הביצית על ידי השחלה.

      בכל מחזור וסתי, כלומר, בכל חודש, מתחילות להתפתח ביציות רבות (עד 250 ביציות למחזור, כשלרוב רק אחת מצליחה להבשיל בצורה תקינה. הביצית מונחת בתוך כיס קטן הנקרא זקיק, והוא גדל בהדרגה ומתבלט על פני שטח השחלה. בזמן הביוץ נקרע דופן הזקיק, והביצית פורצת לתוך חלל הבטן. בדרך כלל תהליך זה אינו מורגש, אך יש נשים שחשות כאב בצד הבטן (פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל) ויכולות לאבחן את מועד הביוץ במדוייק.

     מרגע שפרצה הביצית את דופן הזקיק, מתרחש תהליך מיוחד, הנקרא כמוטקסיס, שבו נמשכת הביצית כמו על ידי מגנט אל קצה החצוצרה.בחצוצרה עצמה יש שערות קטנות הנמצאות בתנועה מתמדת כלפי פנים. כל אלה יחד – המשיכה הכמו מגנטית, תנועת השערות, והתכווצות החצוצרה – עוזרות לביצית להיכנס לתוך החצוצרה שבה אמורה להתרחש ההפריה, ולא ליפול סתם כך לתוך חלל הבטן.

     אורך חיי הביצית הלא מופרית נע בין 24 – 18 שעות. אם בזמן זה לא חלה הפרייה, הביצית גוועת ומתפרקת. כדי שתיווצר הפרייה, צריכה הביצית לפגוש את הזרעונים האצים לקראתה במעלה המערכת הנקבית בטווח השעות הזה.

     הגבר פולט בממוצע בין 150 ל – 400 מיליון זרעונים לתוך הנרתיק, הזרעונים עטופים במעטפת צמיגית נוזלית שמקורה בהפרשות בלוטות העזר. תפקיד המעטפת להגן על הזרעונים מהשפעתה ההרסנית של חומציות הנרתיק, והיא אכן עושה זאת – אבל רק למשך 15 – 30 דקות. בתום חצי השעה הקריטית הופכת המעטפת לנוזלית, והזרעונים שנחשפים לחומציות הנרתיק מושמדים.`

     למעשה מתקיים כאן מעין תהליך מיון של הטבע: הזרעונים המהירים והחזקים מגיעים תוך זמן קצר לאזור צוואר הרחם, שם כבר מחכים להם תנאים נוחים (אגב, הזרעונים הראשונים מגיעים לאזור כבר לאחר כמה שניות, לכן אין טעם "לרוץ ולשטוף" מיד אחרי, כאמצעי שלא להיכנס להריון).

     ריר צואר הרחם, שכמותו גדלה לקראת הביוץ וסימנים שלו אפשר לפעמים לראות בדמות הפרשה מימית מוגברת המתרחשת בזמן זה, משמש גם הוא מגן לזרעונים. עם זאת, צמיגותו מהווה מסננת נוספת: זרע שלא יכול לשחות בחומר הסמיך, נשאר בחוץ. למרות מה שנראה כתהליך מיון קפדני, אין לשכוח שמדובר בכמויות אדירות. גם אם 10 אחוזים בלבד מהזרעונים יגיעו בסופו של דבר לחוף מבטחים, הרי שמדובר על 15 – 40 מיליון!

     מסלול המכשולים נמשך: מאזור צואר הרחם, בתנועות שחייה נגד כוח הכבידה, עולים הזרעונים במהירות, ותוך פחות משעה הם מגיעים לאזור המרוחק של החצוצרה. לכאן מגיעים כבר רק בין 100 ל – 200 זרעונים.

     החצוצרה מפרישה נוזל בסיסי עשיר בסוכר, המזין את תאי הזרע ומאפשר להם להתקיים בה אגב המתנה לביצית. אלא שהצידה מספיקה רק לתקופה של בין יומיים לשלושה ימים (48 – 72 שעות). השאר תלוי בגברת: גם בגברת הביצית, אבל גם בגברת גברת, שצריכה לדעת מתי אמורה הביצית להשתחרר.

"חיזוק הביוץ"

     אמונה נוספת שכדאי להפריך היא זו הטוענת לקיומם של תכשירים לחיזוק הביוץ, כביכול, האמת היא שאין בנמצא דבר כזה. בדרך כלל הכוונה לחומר בשם איקאקלומין, הניטל בצורת טבליות בידי נשים שלעיתים, דורשות ומקבלות אותו מהרופא ואפילו מהרב שלהן, ונוטלות אותו גם ללא צורך ממשי.

     חשוב לדעת שלא מדובר בתרופת פלא. טבליות אלה ניתנות רק לזוגות שזקוקים להן. אין טעם לקחתן במחשבה של "אם זה לא יעזור, לפחות לא יזיק", היות שהן בהחלט עלולות לגרום לתופעות לוואי ולנזקים (כמו למשל פגיעה בריר צואר הרחם, שהיא כשהיא לעצמה יכולה לפגוע בפריון).

     לעקרות סיבות שונות, ובהתאם להן משתנה גם אופן הטיפול, האיקאקלומין, כמו כל תכשירי הפריון האחרים, ניתן אך ורק לאחר בירור המאשר את הצורך בנטילתו ותחת השגחה רפואית.

     הביוץ מתרחש אומנם רק פעם בחודש, אבל כפי שכבר צויין על פי הסטטיסטיקה מסתבר שבממוצע כ – 60 אחוזים מהזוגות נכנסים להריון תוך שלושה חודשים. כלומר , לאחר שלושה ניסיונות בלבד. הרופא לא אמור להתייחס לאי התעברות כאל בעיית פריון אלא לאחר שנה של קיום יחסי מין נכונים (כלומר, שהתקיימו סביב מועד הביוץ)?